תמונה: depositphotos

יש מסביב כל כך הרבה סדרות: חדשות, ישנות, קלאסיקות, מצחיקות, מרגשות – ואת כולן "חובה" לראות. כדי לעשות לכם קצת סדר בבלאגן, ריכזנו רשימה של 10 סדרות מומלצות שאתם באמת צריכים להוסיף לרשימת הצפייה שלכם.

אטלנטה

הסדרה של דונלד גלובר נהייתה מדוברת מאוד עם העונה השנייה שלה, ואם עוד לא ראיתם אז זו הזדמנות טובה להשלים סדרה נדירה. למה נדירה? כי האווירה שבה מתנהלות הדמויות המרכזיות – ראפר בשם פייפר בוי שנמצא בעלייה, בן דודו ארן שמנהל אותו (גלובר) וחברם המוזר דריוס – אווירה הנטועה היטב במקומיות האטלנטית, עם יריות שנשמעות ברקע ומציאות בה הסיכון למות מנשק חם הוא יומיומי, מורגש גם כשהוא לא בהכרח מוחשי. "אטלנטה" בוחנת גבולות בתכנים בהם היא עוסקת, ואפרו-אמריקאים מעולם לא נראו על המסך בצורה שכזאת.

בית הנייר

"בית הנייר" שודרה בספרד במאי 2017 כעונה אחת, שנטפליקס בחרה לפצל לשניים. העלילה עוסקת באדם מסתורי המכונה "הפרופסור", גאון מטורף שאוסף סביבו חבורה של אנשים מוכשרים (אך חולי רוח) לשוד הכי גדול בהיסטוריה במטבעה המלכותית של ספרד. החבורה מסתגרת במבנה המרשים עם בני ערובה ומתחמנת את המשטרה בדרכים מסוכנות שיכולות להסתיים באסון גדול או ניצחון מזהיר. אין באמצע. לפרופסור יש שני תנאים להצלחת המבצע: לחבורת השודדים שלו אסור לרקום מערכות יחסים עם פורצים אחרים בקבוצה ואסור להם לדעת את שמם האמיתי. נכון, זה נשמע כמו קלישאה נוראית, אבל איכשהו זה ממש לא. השפה העיצובית, הפסקול, הדיאלוגים השנונים, תצוגות המשחק של הקאסט המעולה ומעל לכל הבימוי המרהיב הופכים את הסדרה הזאת למותחן קצבי וכיפי – מושלם לאוהבי האקשן.

ריק ומורטי

ז'אנר המדע הבדיוני מספק סדרה עם נקודת מוצא פשוטה: ילד קטן וספק-רפה-שכל יוצא ביחד עם סבו, מדען מטורף ושתיין, להרפתקאות ביקומים מקבילים, וביחד הם מצילים את העולם ואת עצמם מדי שבוע. לכאורה, לא משהו שלא ראינו כבר בצורה כזאת או אחרת בעשרות סדרות אחרות; אבל יוצרי הסדרה הפכו את הרעיון הבסיסי הזה למגרש משחקים ציני ודי מופרע. פרקים מהודקים של 22 דקות רועשות ודחוסות אשר ממיסות את המוח של הצופים. הכתיבה הנהדרת, ותשומת הלב לדברים הקטנים בשילוב של הטירוף האקראי של היוצרים מספקים לנו את אחת מהסדרות הטובות ביותר של השנים האחרונות.

האמריקאים

"האמריקאים" של רשת FX תספק לכם שש עונות מפנקות שמספרות סיפור שלם – מההתחלה ועד הסוף. העלילה מתרחשת בשנות ה-80 ועוקבת אחר קורותיהם של בני משפחת ג'נינגס – אימא אליזבת' (קארי ראסל), אבא פיל (מת'יו ריס) והילדים פייג' והנרי – שמתגוררים בפרוור של וושינגטון הבירה. לכאורה, משפחה יפה ורגילה; בפועל, אליזבת ופיל הם לא סוכני הנסיעות הנחמדים שהם טוענים שהם, אלא מרגלים סובייטים, שתולים בחברה האמריקאית. מפעיליהם שולחים אותם למשימות מסוכנות שמטרתן למנוע מהמלחמה הקרה להתלקח. מה שמפריד בינם לבין חשיפה ומוות הוא פאות אייטיזיות, אך בעיקר עצבים מברזל וכישורי אלימות סופר מרשימים.

פארגו

כמו הסרט המקורי של האחים כהן (הנמנים עם מפיקי הסדרה), הסדרה מסוג דרמת הפשע עוסקת באנשים רגילים שמסתבכים בטעות עם האנשים הלא נכונים ומתגלגלים לקומדיה של טעויות בלתי נגמרות. זה לפעמים מצחיק, לפעמים נוגע ללב, ותמיד חד באופן מאוד כהני.

שלוש העונות עמוסות בכוכבים (בילי בוב ת'ורנטון ומרטין פרידמן בעונה הראשונה, קירסטן דנסט ופטריק ווילסון בשנייה, יואן מקגרגור בשלישית) וכל אחת מהן מתרחשת בשנה אחרת, אבל כולן חולקות עולם ערכים ורעיון מרכזי משותף – על פי מה פועל עיקרון השכר והעונש? למה אנשים פשוטים מסתבכים בצרות? אם האדם טוב או רע מטבעו? מה מקומו של אלוהים בעולם האדם? מומלץ בין היתר לפילוסופים שבינינו.

בוג'ק הורסמן

הסדרה עוסקת בבוג'ק הורסמן (קולו של וויל ארנט) – כשמו כן הוא: סוס אדם – שמבלה את ימיו בשתייה אינטנסיבית ובאכילת ג'אנק. למרבה המזל, יש לו כסף לעשות זאת כל עוד יהיה חפץ בכך. בשנות ה־90 כיכב הורסמן בסיטקום המתקתק "Horsin' Around" (פרודיה כללית על הסדרות המובילות באותה התקופה) ובעזרתה התעשר. מובן שהוא מעוניין בקאמבק, מובן שהוא מנהל מערכת יחסים מורכבת עם הסוכנת/חברה/אקסית שלו (איימי סדאריס, חתולה), מובן שיש לו נמסיס, אשר משוכנע שהורסמן הוא החבר הכי טוב שלו (פול פ. טומקינס, גולדן רטריבר), ומובן שהנרקיסיזם שלו מרקיע שחקים לרמות שלא נראו על המסך כבר הרבה מאוד זמן.

קומיוניטי

הסדרה עוסקת בקולג' קהילתי בארצות הברית – המוסד האקדמי שמאגד את הנשורת האמריקאית, כזה שעצם ההשתייכות אליו הופכת אדם אוטומטית ללוזר. כבר בדקה הראשונה מבהיר הדיקן ש"זה המקום שנועד ללא יוצלחים מסוגכם", ולאט לאט אנו נחשפים למקבץ מרשים של מפסידנים, שהגורל נידה אותם וקיבץ אותם תחת מסגרת אחת: קבוצת לימוד לשיעורי ספרדית. זה מתחיל בראש הקבוצה ג'ף ווינגר, עורך דין תחמן ומפוקפק, נמשך בעאבד הפלסטיני, חסר המודעות החברתית וקורבן של תרבות פופולרית, ומסתיים בסניור צ'אנג, כנראה המורה הכי פסיכוטי שנראה אי פעם על המסך. כולם מסורים למוזרותם ללא חשש וללא היסוס, ומתנהגים בהתאם. מה שמבדיל את "קומיוניטי" מסדרות טלוויזיה אחרות שמתעסקות בלוזרים הוא שבמרכזה עומדים קורבנות תעשיית הבידור הפופולרי, הלא הם הצופים עצמם. לפעמים זה מאולץ, לרוב זה אינטליגנטי.

סמוך על סול

אמנם היא לא מסעירה באופן מופגן כמו הסדרה האם שלה, "שובר שורות", אבל היא מדוקדקת, סבלנית ושקטה, מה שהופך אותה למושלמת ושלמה. העשייה בה היא מפגן אדיר של עליונות טלוויזיונית – משחק נהדר של כולם, צילום יפהפה, עריכה ובימוי מבריקים שמצליחים להעביר סיפור גם לאורך דקות ארוכות ללא מילים. במסגרת הפסגות הללו הציגה הסדרה את כמה מהשיאים הדרמטיים ביותר שלה, וגם כמה מעללים של הגיבור שהקשו על נפשנו, אבל מלאכת המחשבת של היוצרים וינס גיליגן ופיטר גולד הפכה את התמהיל הזה לאיכותי ביותר.

ווסטוורלד

למה כדאי לצפות בסדרה? כי מישהו הגשים את הפנטזיה שלכם (אוקיי, של כולנו. זה אנושי) – מקום שבו אפשר לעשות כל מה שרוצים, בלי שיהיו לזה השלכות. בווסטוורלד, המקום שמאוכלס בבני אדם מלאכותיים, מותר להשתמש באלימות ברוטלית, לאנוס, לרצוח ועוד כמה דברים שבטוח מופיעים בעשרת הדברות. והכל מצופה בתפאורה של המערב הפרוע, כמה מתאים. וכן, אתם בטח לא תופתעו לגלות שיש טוויסט בעלילה ושלא הכל פשוט כמו שזה נראה.

מר רובוט

סדרת המתח ההאקרית "מר רובוט" לא נטולת פגמים, אבל היא מפצה עליהם באלימות, פסקול רצחני, בימוי מסוגנן וסיפור סוחף במיוחד. אליוט, גיבור הסדרה, הוא האקר עם יכולות חברתיות די לוקות בחסר שמצטרף לקבוצת האקרים מהפכניים שנלחמים בבנקים. ומה הדבר שכולנו שונאים? נכון, בנקים. המון דרמה ומתח יש בסדרה הזאת ואתם תחושו את הסכנה גם עד לכורסה הנוחה והבטוחה שלכם בסלון. קשה להיזכר בסדרה בדיונית אחרת בערוץ טלוויזיה אמריקאי מרכזי שחשפה אידיאולוגיה כל כך אנטי ממסדית, אנטי תאגידית ואנטי קפיטלסטית כמו "מר רובוט". בסדרה יש מאפיינים של הסרט "מועדון קרב", והסדרה נטלה מסרט הפולחן ההוא לא רק את הערכים והאווירה אלא גם את התפנית העלילתית העיקרית, עליה לא נרחיב כמובן.