תמונה: depositphotos
יש מספר עצום של אנשים הטסים ברחבי העולם מידי יום, אבל למרות הנסיעות המתמידות במטוסים, יש מספר עובדות על כלי תחבורה זה אשר מרבית האנשים אינם מודעים אליהם. למטוסים יש כמה אלמנטים מפתיעים שלא בהכרח ידועים לנו. הנה עשר עובדות על מטוסים שרוב האנשים לא מכירים.
1. הורדת המים במטוס בזמן ישיבה על מושב האסלה עלולה להיות הרסנית.
עבור אנשים מסויימים, זה נורמלי לחלוטין להוריד את המים בזמן שאתה עדיין יושב על האסלה, אבל פעולה זו לא צריכה להיעשות בשירותי המטוס. השירותים במטוס הם שירותי 'וואקום' אשר הותקנו לראשונה על ידי חברת "באוינג" בשנת 1982. שירותים אלה צריכים יניקה חזקה ( שאיבה/מציצה של נוזל לוואקום חלקי או מלא) כדי למשוך את הפסולת עם כמות קטנה של מים ככל האפשר. היניקה מושכת את הפסולת לתוך מיכל החזקה שבו הוא למעשה מוחזק שם לאורך הטיסה ולאחר מכן מפונה כשהמטוס נוחת.
לא מומלץ להוריד את המים תוך כדי ישיבה במטוס במפני שלחץ הוואקום בזמן הורדת המים הוא ברמה גבוהה למדי ואתה עשוי להיתקע על האסלה לאור הלחץ שהיניקה יוצרת. זו הסיבה לכך שברוב חברות התעופה מופיע השלט "אל תוריד את המים בעת ישיבה על אסלת השירותים". הדרך להימנע מסיטוצאיה מביכה שכזו היא פשוטה מאוד – לקום מהמושב לפני הורדת המים.
2. עלייה לטיסה בזמן שאתה סובל משפעת/קירור יכולה לגרום נזק לשכבות עור התוף, דבר העלול להוביל לאובדן השמיעה.
לטיסות בדרך כלל יש השפעה לא נעימה על האוזניים, כאשר נוסעים נוטים לסבול מאי נוחות ו/או כאבי אוזניים במהלך הטיסה. אי הנוחות נגרמת בדרך כלל בדרך כלל בעקבות שינוי פתאומי בגובה, כשלעור התוף יש בדרך כלל כמות שווה של לחץ אוויר מבפנים וגם מבחוץ. ללחץ האוויר על החלק הפנימי של האוזן אין מספיק זמן בשביל "להשוות" את הלחץ שנמצא מחוץ לאוזן, וזה כאמור גורם לאי נוחות. בדרך כלל, אפשר להקל על תחושה זו על ידי לעיסה או בליעה של מסטיק, פיהוקים או שמירה על אוויר בחלל הפה. אופציה נוספת היא לחסום את האף עם היד, במטרה שהאוויר ייכנס דרך האוזניים בלבד עד שלחץ יעבור.
אבל חשוב לזכור, השיטות שהוזכרו למעלה לא יעזרו כשאתה מקורר. אי הנוחות עלולה להחמיר שכן האוזניים כבר חסומות בגלל הקור, אז אין דרך להשוות את לחץ האוויר. הדבר עשוי להוביל לזיהום באוזניים או לנפחיחות שעשויה להתפתח לבעיה חמורה יותר כמו איבוד השמיעה או נזק קבוע אחר לאוזן.
3. דבר שלא ידוע במיוחד, הוא שלאנשי הצוות יש מגורים פרטיים באזור מסוים במטוס. בדרך כלל זה חל על מטוסים שיוצאים לנסיעות ארוכות.
במהלך טיסות ארוכות, הצוות צריך לקחת הפסקה בשלב מסוים, ולכן מעצבי המטוס מצאו דרך למצוא קצת מקום עבורם בחלל המטוס, אבל באותו הזמן להשאיר כמה שיותר מקום עבור הנוסעים המשלמים. אותם חדרים בדרך כלל קטנים למדי והחלל שנוצר הוא די צפוף, אבל מספיק בהחלט בשביל אותם הצרכים הנדרשים. ברוב המטוסים של בואינג 777 ו-787 יש בדרך כלל גרם מדרגות סודי שמוביל לאזור המנוחה של הצוות.
הצוות לא עושה שימוש באותם תאים במהלך ההמראה או הנחיתה, אלא רק כאשר המטוס מצוי בגובה השיוט (הגובה המיטבי שלו). הנוסעים מוגבלים מכניסה לאזור זה, שכן הדבר תלוי בדרך בשימוש בקוד או סיסמא.אגב, התאים שונים ומשתנים בהתאם לעיצוב המטוס.
4. מטוסים נועדו ותוכננו לטוס במשך זמן רב עם מנוע פועל אחד בלבד.
מטוס דו-מנועי נועד לטוס במשך זמן רב עם מנוע פועל אחד בלבד. המטוס מסוגל להמריא ולנחות בעזרת מנוע אחד בלבד, כך שאובדן מנוע אינו בדרך כלל עניין רציני. אם המנועים נכשלים, טייסים מאומנים על איך להטיס את המטוס עם הפסד של מנוע ולמצוא את שדה התעופה הקרוב ביותר שבו הם יכולים לנחות.
מנועי המטוס נבנו כדי לעמוד ברוב הבעיות ולשרוד אותם. לדוגמה, אם מתרחשת שריפה במנוע, למטוסים יש מטפי כיבוי מובנים אשר הטייסים יכולים להפעיל מתא הטייס. בדרך כלל הפעולה מכבה את האש, אבל אם היא לא כבתה לחלוטין, מעטפת המנוע חסינה מאש ומסוגלת להחיל אותה ולהבטיח כי היא אינה תתפשט. רוב הנוסעים אינם מודעים בכלל לכישלונות במנועים משום שהטייסים מאומנים היטב בהתמודדות עם מצבים שכאלה, אלא אם כן, כמובן, המצב מחמיר ונשקפת סכנה אמיתית למטוס ולנוסעים.
5. בתא הטייס יש פתח מילוט אשר מספק לטייס יציאה מהמטוס במקרה חירום.
לנוסעים יש כמה יציאות חירום הזמינות להם ברחבי המטוס, אבל מה שלא בהכרח ידוע הוא שלטייסים עצמם יש פתח להימלט ממנו. פתח הבריחה ממוקם בנקודות שונות בהתאם לסוג המטוס. בחלק מן המטוסים, פתח המילוט נמצא בצד החלון שנפתח פנימה ומחליק למטה. ישנה תיבת אחסון עם חבל מעל החלון שבו הטייס יכול להשתמש כדי לטפס ולצאת מהמטוס. בכמה מטוסים ישנו פתח מילוט על גבי המטוס שלמעשה מהווה את האופציה היחידה ליציאה מתא הטייס. במטוסים מסוימים יש את שתי האפשרויות שהוזכרו למעלה כנקודות יציאה, במקרה שהמטוס ינחת על הצד ופתח המילוט בצד ייחסם.
6. את דלת השירותים במטוס ניתן לפתוח מבחוץ, גם לאחר שננעלה מבפנים.
לפעמים (כן, זה קורה), נוסעים מוצאים עצמם תקועים בתוך שירותי המטוס, והמשימה למצוא דרך לפתוח את הדלת נשענת על הדייל/דיילת. הדבר אפשרי בהחלט, מפני שבדלתות האסלה במטוס יש מנגנון מחוץ לדלת המאפשרת לה להיות נעולה. נעילת הדלת לאחר הכניסה לשירותים אינה אומרת שהיא אכן נעולה. דלת השירותים יכולה להיפתח מבחוץ. אז אף אחד לא באמת נעול בשירותים של המטוס, וזה תמיד יכול להיפתח. כל מה שיש לעשות זה להרים את הפאנל שעל דלת השירותים שבו כתוב "שירותים", מאחורי זה קיים מנגנון הנעילה. יש להחליק את תפס המנגנון שמאלה והדלת תיפתח. כמובן, שיטה זו צריכה לשמש רק בעת הצורך כדי לסייע לנוסע, או מטעמי ביטחון.
7. למזון המוגש בטיסות יש לפעמים טעם תפל. זה יכול לקרות בגלל שבלוטות הטעם הופכות למשותקות בעקבות הלחץ בתא המטוס.
אנשים בדרך כלל לא ממש מתרשמים מהארוחות אשר מוגשות במטוסים מפני שלעתים קרובות הטעם באמת תפל. אבל האמת היא, שהאוכל הוא לא בהכרח הבעיה. גם בלוטות הטעם תורמות לחוסר הטעם בארוחות במטוס. תוך כדי הטיסה, תחושת הטעם נפגעת כאשר בלוטות הטעם נוטות להתרוקן במהלך הטיסה. זה נותן לכל הארוחות שנאכל במהלך הטיסה טעם תפל/ללא טעם.
על פי מכון "פראונהופר", ארגון מחקרי שבסיסו בגרמניה, האוכל מושפע מהלחץ בסביבה ומגובה הים, והם גילו שאותן ארוחות נמצאו בעלות טעם שונה בסביבות אחרות. הם המשיכו לגלות כי יכולתו של אדם לטעום מליחות ומתיקות יורדת ב-30% לפחות בגלל גובהו (הגבוה של המטוס). הלחות במטוס גם כן בירידה והדבר מייבש את חיישני הטעם.
כאמור, הארוחות של חבורת התעופה אינן כולן בהכרח רעות, אבל האווירת במטוס מקשה על הנוסעים ליהנות מארוחותיהם.
8. החור הזעיר והבלתי מורגש בחלון המטוס מסדיר את לחץ האוויר בין החלונות ומשחרר אותם נקיים מערפל.
רוב האנשים מסתכלים על חלונות המטוס ולא מבחינים בשום תכונה או גורם יוצא דופן על החלון. אבל כן, ישנו חור זעיר, כמעט בלתי נראה בחלון מטוס שנקרא "חור נשימה". כשהמטוס טס גבוה יותר, הלחץ בפנים המטוס יורד. חלונות המטוס נוצרים באופן המאפשר להם לנהל את הלחץ. החלונות במטוס הם בדרך כלל שלושה פאנלים העשויים מחומר אקרילי. חלונית הזכוכית האמצעית היא זו עם החור בתוכה, והחלונית החיצונית אמורה לשאת את רוב לחץ האוויר.
מטרת אותם חורי נשימה היא לווסת את כמות הלחץ העובר בין השמשות הפנימיות והחיצוניות של החלון. במקרה יוצא דופן, בו החלונית החיצונית נכשלת, החלונית האמצעית משתלטת ויכולה להתמודד עם הלחץ בכוחות עצמה. חור הנשימה גם מסייע לשמור על חלונות ללא ערפל על ידי שחרור לחות דרך אותו החור.
9. למסכות החמצן במטוס יש מספיק חמצן כדי להחזיק בין 12 ל-15 דקות, במהלכן חייב הטייס לגרום למטוס לרדת לגובה המותאם לנשימה רגילה.
מסכות חמצן הם גורם חיוני במטוסים שכן הן מסייעות במקרה של אובדן לחץ בחלל המטוס. מכיוון שמטוסים ממריאים לגובה רב, האוויר הופך להיות "רזה" ורמת החמצן יורדת לגובה נמוך למדי. לכן, המטוס בנוי כדי לשמור על הלחץ בתוכו ברמה נסבלת, אבל אם מסיבה כלשהי הלחץ ממשיך לרדת, מסכות החמצן יירדו מן התקרה והנוסעים יונחו לשים אותם עד הטייס יצליח להביא את המטוס לגובה המתאים לנשימה רגילה.
10. כלי הטיס "קופסה שחורה" תוכנן ונועד לעמוד בפני ההשפעה של 3,400 Gs וטמפרטורות של מעל 2,000 מעלות צלזיוס.
"קופסה שחורה" הוא מקליט נתוני טיסה אשר מאחסן מידע על שיחות בין אנשי הצוות ובקרת התנועה האווירית, בקרת הטיסה, וכן מידע טכני על הביצועים של המטוס. הקופסה מורכבת משכבה דקה של אלומיניום ושכבת אינץ 'אחת של בידוד בטמפרטורה גבוהה. אות הקופסה לא יכול להיות מזוהה על ידי האוזן האנושית, אבל ניתן למצוא בקלות על ידי סונר (מכשיר לגילוי עצמים בים).
בנוסף, הקופסה השחורה בנויה לעמוד בכל התרסקות. הקופסה מתוכננת לעמוד בפני כוח הכבידה של פי 3,400 פעמים, וצריכה לעמוד גם בפני אש שאורכה עד 2000 מעלות צלזיוס למשך שעה. המשואה של הקופסה מסוגלת לפלוט אות בכל שנייה במשך שלושים יום, גם כאשר היא נמצאת במרחק של 20,000 רגל מתחת לים.
